החלטה בתיק רע"א 26757-06-13

1.         בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטות בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת כאמלה ג'דעון) מיום 16/5/13 ומיום 31/5/13 בת"א 33650-07-12, לפיהן נעתר בית המשפט לבקשת המשיבות 1 ו-2 (הלן: המשיבות ) ופטר אותן ממחצית האגרה המתחייבת, בתביעה שהוגשה על סכום של 2,750,000 ש"ח. כמו כן נעתר בית המשפט לבקשת המשיבות כי מחצית האגרה תשולם ב-10 תשלומים שווים, הן לגבי המחצית הראשונה והן לגבי המחצית השנייה.

            לטענת המבקשות, טעה בית משפט קמא משהחליט לקבל את הבקשה, במיוחד כאשר המדינה כבעל דין נדרש הצטרפה לעמדתה. עוד טוענות המבקשות כי לא היה מקום להורות על חלוקת התשלום המתחייב בתשלומים, מבלי שנתקבלה תגובתן.

2.         בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה.

3.         בקשר להסכם זיכיון והסכם שכירות שנחתם בין המבקשות למשיבות, טענו המבקשות כי ההסכמים הופרו וביום 12/7/12 פינתה המבקשת מס' 1 את ציוד המשיבה מס' 1, וכן הגישה בקשה למתן צווי עיקול במסגרת תביעה כספית של 1,000,000 ש"ח. מנגד הוגשה תביעה שכנגד על סכום של 2,750,000 ש"ח. עוד טענו המבקשות להעדר עילת תביעה בתביעה שכנגד ולחוסר תום לב מצד המשיבות.

            כאמור, לא נתבקשה תשובה לבקשה. דין הבקשה להידחות.

4.         הגישה המקובלת היא, כי בנושא אגרה - עצם החיוב באגרה לרבות גובה האגרה - מעלה מחלוקת בין בעל הדין החייב באגרה שהוא בדרך כלל התובע או בדומה לענייננו התובע שכנגד, לבין המדינה, כאשר האחרונה גובה את האגרה בגין שירות המסופק לבעל הדין באמצעות מערכת בתי המשפט, וכספי האגרה נכנסים לקופת המדינה.

            לכן, ככלל הגורם העיקרי העלול להיפגע כתוצאה מאי תשלום האגרה הקבועה על פי דין, היא המדינה, אשר לעניין זה, בין היתר, מייצגת את האינטרס הציבורי (רע"א 8813/05 עמותת במות  נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 795, 808ב-ג (להלן: פס"ד עמותת במות ); רע"א 1944/96 שפירא נ' כהן, פ"ד נ(1) 253 (להלן: פס"ד שפירא )).

            למרות האמור, לא נחסמה דרכו של הנתבע או המשיב להליך להעלות טיעוניו בשאלת האגרה. ואולם יש לחזור ולהדגיש שתשלום אגרה מופחתת אינה על פניה פגיעה בהם. אין המבקשים בתיק דנן יכולים להצביע על נזק העשוי להיגרם להם, רק מפני שהמדינה או בית המשפט החליט להקטין את האגרה המתחייבת, וזאת בהבדל משאלת פטור מעירבון או הקטנת סכום העירבון (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383, 386 ו-387א).

            ועוד, פטור מתשלום אגרה או הקטנת האגרה לכשעצמה אינה מובילה בהכרח למתן פטור מהפקדת עירבון או ערובה, שאז בעל הדין הנדרש הוא הנתבע או המשיב.

            האינטרס המוגן במקרה האחרון הוא של בעל הדין שכנגד שמבקש להיות מובטח שאם יזכה בהליך יוכל לממש את זכותו להיפרע מהתובע את ההוצאות שיושתו עליו (שם, 387א-ד).

5.         לעניין מעמדו של נתבע בשאלת פטור מחיוב באגרה או הקטנת סכום האגרה, לא מנעה הפסיקה אפוא מן האחרון להביא טיעוניו גם בנושא האגרה (ע"א 3599/94 יופיטר נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נ(5) 423 (להלן: פס"ד יופיטר ); פס"ד עמותת במות,  שם בעמ' 808ב-ג), במיוחד כאשר החקיקה הרלוונטית - תקנות בתי המשפט (אגרות), התשמ"ו-1987 (להלן: תקנות אגרות ), אינן מחייבות צירופה של המדינה לכול הליך בו נדון נושא האגרה ( פס"ד עמותת במות, שם בעמ' 808ד-ה).

6.         בכל מקרה יש לזכור שהאינטרס של הנתבע הוא צר ומוגבל והוא שלא תוגש נגדו תביעה מוגזמת. ואולם אין תכליתה של האגרה לשמש מחסום מפני הגשת תביעות מוגזמות, גם אם בפועל משמשת האגרה מחסום כזה. מעמדו של נתבע חשוב לעיתים דווקא כמקור למתן מידע נדרש לעניין יכולתו לשאת בסכום האגרה המתחייבת (תקנה 13 לתקנות האגרות). הפועל היוצא מן האמור, שהנתבע אינו צד הכרחי לדיון בנושא האגרה, ולעיתים אף אינו צד נחוץ ( פס"ד יופיטר, שם, עמ' 428א-ב).

7.         משהיה הנתבע לצד בדיון בנושאי האגרה, וטיעוניו נשמעו על ידי הערכאה הדיונית - ולא נדחו על הסף - ומשבחר הנתבע להמשיך בהליך של בקשת רשות הערעור, ראוי הוא כי ערכאת הערעור תיתן דעתה לשאלה, אם אכן היה מקום להעלאת הנושא בערכאת הערעור, ואם אין בנקיטה בהליך הערעור, משום שימוש לרעה במעמד המוקנה לנתבע להשמיע טיעוניו בהזדמנות חוזרת.

8.         בפני בית משפט קמא הובאו בהרחבה טיעוני המבקשות. בית המשפט בחן את הטענות של שני הצדדים, היה גם ער למעמד המדינה אשר הצטרפה לטיעוני המבקשים, ולמרות האמור מצא לנכון להפחית את סכום האגרה, ואף להקל על אופן ביצוע התשלום, כנראה מתוך שסבר - כך יש להניח - לפחות על פני הדברים - כי קיימת עילת תביעה.

אעיר, כי ראוי היה ליתן החלטה הכוללת נימוקים מפורטים יותר מאלה שניתנו, ואולי אף להימנע מלתת החלטה על דרך "פתקית", ואולם אין באלה כדי להצדיק התערבות של ערכאה הערעור.

התביעה שכנגד, מגלה לכאורה עילת תביעה, והיה מקום לאפשר הגשת ההליך ובירורו לצד התביעה העיקרית.         

9.         אשר על כן, הבקשה נדחית.

            בנסיבות העניין, ומאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות נוספות.

            העירבון, אם הופקד, יוחזר למפקיד, באמצעות בא-כוחו.